<h1>רבינו ירוחם ני"ח ח"א</h1>
<h2>דף יא.</h2>
ובמרדכי בשבת אין להתענות עתה בשב' כלל אם לא נשנה (ונשלם) [ונשלש] החלו' שאין אנו בקיאין בפתרון החלומו', וכן הוא בא"ח בשם רבינו קלונימוס ע"כ.
לוה אדם תעניתו ופורע כך פשוט בתעניות וכן בשבת ובעבודה זרה. פי' דמיקרי תענית מה שהתענה קצת היום, ואחר כך לוה ופורע יום שלם, ואותו יו' שאוכל כשלווהו אינו קרוי מבטל נדרו. יש אומרים דוקא כשקבל יו' סתם להתענות אבל אמ' יום זה אינו יכול ללוותו וכן בירוש' ולפי זה מי שנדר להתענות יום סתם ושכח ואכל כזית אבד תעניתו כיון שיכול ללוותו ולפרעו אבל אמר יום זה לא אבד תעניתו ומשלים כיון שאינו יכול להתענות יום א' במקומו ויו' סתם מיקרי כגון שקבל עליו להתענו' יום אחד סתם ואפי' שאמ' במנחה אני רוצה להתענות למחר אותו יום שנדרתי הוי יום סתם יום זה מיקרי כשאומר אתענה יום פלו'. וי"א שאפי' יום זה לוה ופורע, וכן נראה דעת התו'. ומ"מ אם היה דעתו אותו יום מסויים וקבוע להתענו' תמיד כגו' יום שמת בו אביו או רבו אינו לוה ופור'. ופר"ח והא דאמרינן לוה ופורע דוקא משום צער או משום אונס אבל לא לענין אחר. יש אומרים דהאומר הריני בתענית למח' שצריך שלשה להתירו דהוי כמו נדר אפילו שיתענה יום אחר במקומו. ונ"ל דחומרא גדולה היא זו כיון שמתענה יום אחר במקומו. ומ"מ נרא' שהתענית שמתענין הצבור אינו לוה ופורע ואם שכח ואכל משלים תעניתו כיון שאין יכול לפורעו כמו שכתבתי. אם יכול לפדו' תעניתו בצדקה לפי דברי הראב"ד נראה שיכול לפדות תענית יחיד בצדקה והרא"ש כתב דנראה לו דאין יכול לפדותו כיון דק"ל [ברכות ל"ב ע"ב] דתענית גדול מהצדקה שזה בגופו וזה בממונו וראיתי לרבותי נוהגין לפדותו בשיש בו צער או אונס. תענית חלום אינו לוה ופורע אלא מתענה אותו בו ביום ואפילו בשבת. ולמטה אכתוב דאינו מתענה בשבת האידנא. ואם התענה אותו בשבת צריך להתענות כמו כן בא' בשבת ואם לאו יענש עליו משו' ביטול עונג שבת פשוט בשבת ובעבודה זרה.
<h2>דף כד.</h2>
ופשוט שאומרו בערבית כלומר בכניסת התענית ובשחרית ובמנחה, וכן פרש"י כי ערבית כלומר בכניסת התענית אפי' אכל ושתה, וכן בירושלמי [תענית פ"ב ה"ב]. ופרש"י בשם הגאונים שאין אנו רגילין לאומרו ערבית ושחרית שמא יארע לו אונס או יאחזנו בולמוס ויאכל ונמצא שקרן בתפלתו. ומה שרגילין שש"צ אומרה בשחרית לפי שא"א שלא יתענה אחד מן הקהל ע"כ. וי"א כי כיון דבשעה שמתפלל דעתו להתענות, יכול לומר עננו ואפילו יאנס אחר כך ויאכל אין זה שקרן וכן כתב הרא"ש. ונהגו העולם כדברי הגאונים.
